רקנטי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

בפני תביעה כספית.

התובע טען כי ביום 06.08.13 בשעה 16:00 לערך נהג ברכב שמספרו 2813366 ברחוב רמז בראשל"צ, עצר את רכבו בעקבות עצירת רכב שנסע לפניו ואז הרגיש חבטה בחלק אחורי של רכבו שעה שרכב מס' רשוי 8363072 שנסע מאחורי רכבו הוא רכב נהוג ע"י נתבעת 3, לא שמר מרחק, לא הבחין בעצירת רכבו, המשיך בנסיעה ופגע עם חזיתו בחלק אחורי של רכבו וגרם לנזקים וכדבריו בעדותו בביהמ"ש:

"ביום 6.8.13 בשעה 16:00 לערך נהגתי ברכב שמספרו 2813366 נהגתי בראשון לציון ברחוב רוטשילד ופניתי ימינה לרחוב רמז. לפניי נסע רכב והוא האט את נסיעתו ובעקבות זה גם אני האטתי את מהירות נסיעתי. הרכב שלפניי עצר תוך סטיית הרכב שלו שמאלה. אני גם עצרתי את רכבי ובאופן אינסטנקטיבי תוך כדי עצירה הטיתי את הרכב שלי גם שמאלה כמו שעשה הרכב לפניי ועצרתי אחריו. מיד אחרי זה הרגשתי חבטה בחלק האחורי של הרכב שלי, הרכב שלפניי נסע לדרכו כי לו לא קרה כלום. לפני שיצאתי מהרכב שלי יישרתי את הרכב שלי כדי לא להפריע לתנועה .אני יצאתי מהרכב וניגשתי לרכב שפגע ברכבי ומדובר ברכב מספר 8363072 שפגע ברכב שלי מאחור. הנתבעת 3 ובנה יצאו מהרכב שפגע ברכב שלי מאחור ובאותו רגע הגב' הדסה חדד שהסתבר שזה שמה התחילה לצעוק עליי "מה אתה עוצר פתאום באמצע כביש מהיר", אני אומר שזה לא כביש מהיר ונסענו כולם לאט. מאחר והפרענו לתנועה אז נהגים שנסעו לידנו אמרו לנו שאם אין נפגעים שלא נפריע לתנועה ושניסע קדימה יותר ושנדבר שם וכך עשינו. לרכב שלי נגרם נזק. החלפנו פרטים. הנכד שלי ישב במושב האחורי של הנכד שלי וגם הוא הרגיש את הפגיעה של רכב הנתבעת ברכב שלי. הנכד שלי בן 7. הנזק לרכב שלי הוא 2,853.20 ₪ לפי דוח שמאי ושכ"ט שמאי 555 ₪. במקום התאונה אני לא זוכר אם גב' הדס או בנה צילמו את כלי הרכב והפגוש של הרכב שלי ואת הפגוש של הרכב שלה. החלפנו פרטים, מאחר והייתי בלחץ כי לא רציתי להשאיר את נכדי לאורך זמן במושב האחורי לא התעמקתי יותר מדי לבקש ממנה פרטים נוספים כמו ת.ז. או טלפון ולא צילמתי. באותו רגע אמרתי לגב' הדס שאפנה לחברת הביטוח שלה שזהו הנתבעת 1 והשמאי הוא שיקבע את הנזק והמשכתי לדרכי. זה מה שקרה ואני מבקש לפסוק את סכום הנזק בצרוף הפרשי ריבית הצמדה והוצאות".

בחקירתו הנגית ע"י נציג נתבעת 2 (המבטחת את רכב נתבעת 3) לשאלה "אתה יכול לומר עם איזה חלק פגעה הנתבעת ברכבך" השיב: "היא נסעה מאחורי ופגעה ברכבי מאחור".

בחקירתו הנגדית ע"י נתבעת 3 "האם שמעת בום שהרכב שלך נפגע מאחור" השיב התובע: "הרגשתי חבטה ברכב שלי מאחור ולא שמעתי בום, אלא הרגשתי חבטה. לשאלה: "אז למה המשכת לנסוע" השיב: "לא המשכתי לנסוע, רק התיישרתי כפי שהסברתי לך, כלומר אחרי שפגעת ברכב שלי מאחור אני המשכתי חצי מטר ועצרתי". לשאלה "גם אני הרגשתי שמשהו עומד להתרחש, שאולי תהיה תאונה אבל בסוף אני לא פגעתי ברכב שלך מאחור אלא הספקתי לעצור" השיב התובע: "פגעת ברכב שלי מאחור עם רכבך הכל כפי שתארתי".

נתבעת 3 שנהגה ברכבה מס' רישוי 8363072 ביום 06.08.13 שעה 16:00 אחרי רכב התובע ברחוב רמז בראשל"צ אישרה בעדותה כי התובע שנהג לפניה ברכב מס' רשוי 2813366 עצר רכבו בעקבות רכב אחר שעצר לפניו אלא שלטענתה, היא הספיקה לעצור הרכב בו נהגה בעוד מועד, טרם פגע רכבה ברכב התובע אף שסברה ש"משהו עומד להתרחש ושאולי תהיה תאונה" ולכן, כך טענה, לא גרמה בנהיגתה ברכב הנתבעת לתאונה כלשהי ואינה אחראית לנזקי רכב התובע וכדבריה בעדותה בביהמ"ש:

"ביום 6.8.13 שעה 16:00 לערך נהגתי ברכב שאת מספרו ציינתי 8363072 פניתי מרחוב רוטשילד לרמז ונסענו במהירות מאוד נמוכה כי זה היה כמה מטרים אחרי הפנייה ונסעתי אחרי הרכב של התובע ואז ראיתי רכב שנסע לפני הרכב של התובע שהוא סוטה ימינה כוון נסיעתו נעצר ומתחיל לסטות שמאלה כוון נסיעתו אז התובע עצר את הרכב שלו ואני עצרתי בחוזקה את הרכב שלי ולא שמעתי בום וגם לא הרגשתי שנתתי איזה שהיא מכה לרכב שלפניי, עצרתי מאוד קרוב לרכב של התובע שהיה לפניי, היו איתי כל הילדים שלי ברכב ואז התובע המשיך לנסוע אחרי שהרכב שלפניו עשה סיבוב פרסה. מציינת שהרכב של התובע עמד ישר ולא בסטייה שמאלה כפי שאמר ואז המשיך לנסוע כמה מטרים ונעצר ויצא מהרכב ומראה לי שיש דפיקה בחלק האחורי של הרכב שלו בצד שמאל, דפיקה די חזקה ואמר לי "תראי מה עשית", אמרתי לו מה אתה רוצה, בוא נחליף פרטים נתתי לו את הביטוח שלי צילמתי את הפגיעה שלו, לא רציתי להתווכח כי מיהרתי הביתה. הסתכלתי על הרכב שלי וברכב שלי לא היתה שום פגיעה. אני נהגתי ברכב מסוג ניסן ג'וק שזה למעשה ג'יפ, ברכב שלי לא היתה שום פגיעה, ברכב שלו היתה פגיעה בצבע שחור בצד שמאל אחורי, אני טוענת שלא פגעתי ברכב שלו ולא הגיוני שפגעתי בצד שמאל אחורי. אני נוהגת מגיל 17 ולא פגעתי ברכב.

למרות הכל הודעתי לחברת הביטוח שלי".

בחקירתה הנגדית ע"י התובע אישרה כי ברכב בו נהגה היו אותה עת ילדיה כשבנה תמיר חדד, בן 17 שנים, ישב במושב הקדמי לידה. לשאלת התובע "אני יצאתי מהרכב אחרי התאונה וניגשתי אלייך ואמרתי לך שפגעת ברכב שלי מאחור" השיבה: "נכון". לשאלה: "אם הייית בטוחה שלא פגעת ברכב שלי והייתי במרחק של כמה מטרים ממך מדוע ללא המשכת לנסוע כרגיל אלא יצאת אליי ודיברנו", השיבה: "אתה אמרת לי "תראי מה עשית" ואני אמרתי לך שאם אתה רוצה קח את הפרטים שלי למרות שלרכב שלי לא היה שום נזק. אתה נהגת ברכב יונדאי". לשאלה: "הרכב שלך הוא גדול ופגיעה כזו ברכב שלי יכולה לגרום נזק מבלי לגרום נזק לרכב שלך", השיבה: "מי אמר לך שהרכב שלי יותר חזק?".

בנה של נתבעת 3, תמיר חדד ציין בעדותו בבהמ"ש כדלקמן: "ביום 06.08.13 בשעות אחה"צ הייתי באוטו שאמא שלי נהגה, ישבתי במושב הקדמי ליד הנהג. נסענו בכביש עירוני, רכב שלפנינו עצר בפתאומיות ואז גם אמא שלי עצרה בפתאומיות, לא היה בום. הרכב שלפנינו התקדם ורק אז עצר, הנהג יצא מהרכב ולא ראינו שום פגיעה ברכב שלנו והפגיעה ברכב שלו הייתה בצד שמאלי האחורי. אנחנו היינו מאחוריו ולא יכול להיות מצב שיהיה לו נזק בצד שמאלי אחורי כי אנו היינו אחריו כשהוא היה ישר".

בחקירתו הנגדית ע"י התובע לשאלה "מה קרה בזמן הנהיגה של אמא שלך, אתם דיברתם" השיב: "אני לא זוכר".

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.

עלי לציין כי מהימנה עלי ללא כל סייג עדותו של התובע. עדותו הייתה כנה, רצינית, אחראית ומדויקת. נחה דעתי כי זכורים היו לו כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על עדותו.

לא כך באשר לעדות נתבעת 3 ובנה. עדותם הייתה בלתי כנה, חמקנית וניכר היה כי נתבעת 3 מנסה להרחיק עצמה מאחריותה לקרות התאונה ותוצאותיה ולהימנע מלשאת בנזקי התאונה.

קובעת אני בקבלי גרסת התובע שהוכחה בפני ואותה אני מעדיפה על פני עדות נתבעת 3 ובנה כי ביום 06.08.13 בשעה 16:00 לערך נהג התובע ברכב התובע ברח' רמז בראשל"צ. רכב שנסע לפני רכב התובע האט מהירות נסיעתו ועצר וכך עשה גם התובע ועצר רכבו אחרי אותו רכב שעצר לפניו. לפתע בהיות רכבו בעצירה מוחלטת, חש התובע חבטה בחלק האחורי של רכב התובע והוברר שנתבעת 3 אשר נהגה ברכבה מאחורי רכב התובע, לא שמרה מרחק מספיק מרכב התובע, לא הבחינה בעוד מועד בעצירת רכב התובע, המשיכה בנסיעה חסרת זהירות וכתוצאה מכך פגע חלק קדמי של הרכב בו נהגה בחלק אחורי של רכב התובע, ונגרמו נזקים.

התובע ציין בהגינותו כי הרגיש חבטה בחלק האחורי של רכבו, אותה חבטה שנגרמה ע"י רכב נתבעת 3 המבוטח בנתבעת 1, אך לא שמע בום.

מעדות נתבעת 3 עצמה למדים כי נהגה רכבה במרחק קצר מאד אחרי רכב התובע ומשזה עצר, אחרי רכב שנעצר לפניו היא הרגישה כפי שהעידה "שמשהו עומד להתרחש ואולי תהיה תאונה" ואומנם תאונה התרחשה כאשר רכב נתבעת 3 פגע בחלק אחורי של רכב התובע, והתובע אכן חש בחבטה בחלק האחורי של רכבו, אותה חבטה שנגרמה ע"י רכב הנתבעת שפגע בחלק אחורי של רכב התובע. החבטה שנגרמה ע"י רכב נתבעת 3 בחלק אחורי של רכב התובע- לא הייתה בעוצמה כזו שמי מהצדדים ישמע "בום" כפי שהעיד התובע ואף בנה של נתבעת 3 אך אותה חבטה שנגרמה ע"י רכב נתבעת 3 ברכב התובע גרמה נזקים לרכב התובע הכל כפי שהעיד וכפי שעולה ממסמכים שהוגשו ולא נסתרו בראיה ממשית כלשהי ע"י הנתבעים. העובדה שלטענת נתבעת 3 לרכבה לא נגרמו נזקים- אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו.

האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבעת 3 המבוטחת בנתבעת 1 ועליהם לשאלת בנזקי התובע שנגרמו כתוצאה מהתאונה כדלקמן:

א.נזק לרכב עפ"י דו"ח שמאי בסך של -2,853.20 ₪.